תביעה זו אשר הוגשה על ידי משרדנו עניינה במעשי הנתבעת ומחדליה, בגינם נותרה אם צעירה, בשנות השלושים המוקדמות לחייה, עם נזק מוחי חמור ובלתי הפיך, ומזה כשנתיים שהיא שרויה בחוסר הכרה ומונשמת.

התובעת בענייננו פנתה למוקד לרפואת חירום של הנתבעת בשל כאבי ראש פועמים מזה מספר ימים המלווים בהבזקי אור וכן בשל תחושת נמלול וכבדות ברגל שמאל. הרופא במוקד, לאחר בדיקה שטחית בלבד, שחררה לביתה תוך שהוא ממליץ לרופאת המשפחה שלה לשלוח אותה לבדיקת רופא עיניים ולבדיקת נוירולוג. התובעת עשתה כפי שנתבקשה ופנתה לרופאת המשפחה שלה. אלא שזו האחרונה ביטלה בזלזול את המלצות הרופא במוקד הרפואה הדחופה וסירבה להפנותה למומחים הנדרשים.

שלושה שבועות לאחר מכן, חשה התובעת בהחמרה משמעותית בכאבי הראש וכן הופיע שוב הנמלול ברגל שמאל. בנוסף, סבלה היא מבחילות, הקאות והפרעות ראייה. היא הובהלה באמבולנס לבית החולים. 

גם ההתנהלות בבית החולים הייתה בעצלתיים, כך שבדיקת ה-CT המתחייבת לאור מצבה בוצעה רק בחלוף מספר שעות. בדיקת ה-CT הדגימה ממצא מוחי (גידול שפיר) הגורם לחסימה ולעלייה בלחץ התוך גולגלתי. מדובר במצב חירום (!) המחייב פעולה כירורגית מיידית - ניקוז של חדרי המוח על מנת להוריד את הלחץ התוך גולגלתי ולמנוע את הפגיעה המוחית. ואולם, עד שבוצע הניתוח חלפו להן שעות נוספות בהן הלכה ושקעה התובעת. 

כתוצאה מהאיחור המצטבר, הן באבחון והן בטיפול, עלה הלחץ התוך גולגלתי עד לממדים קיצוניים שגרמו לפגיעה מוחית קשה ובלתי הפיכה. כאמור, מאז האירוע (במשך כשנתיים עד היום...) נמצאת התובעת במצב וגטטיבי ("צמח") כשהיא מונשמת באופן קבוע. כל זאת היה נמנע לו היה הצוות הרפואי של הנתבעת פועל כנדרש.