בחור צעיר בשנות הארבעים לחייו, מתוך בריאות שלמה, החל לסבול מבחילות והקאות רבות. הוא פונה לבית החולים של הנתבעת, שם, על אף הנחת העבודה (הנכונה!) שהוא סובל מהתייבשות חמורה - הוא לא טופל ולא קיבל נוזלים במשך שעות ארוכות. גם לבסוף כשכבר קיבל נוזלים, היה זה בקצב ובכמות לא תואמים את מצבו החמור. הוא נפטר באמבולנס בעת העברה מבית חולים אחד למשנהו...

התובע, אדם צעיר, נותר כשהוא סובל מנזק לבבי חמור לאחר שאוטם לבבי ממנו סבל בעודו נמצא בבית החולים לא אובחן ולא טופל והוא שוחרר לביתו.

התובע, אדם בשנות השבעים לחייו, אשר עבר ניתוח מעקפים - נותח בהצלחה והחל להשתקם. אלא שהליך שיקום זה נקטע עקב הזרקת מינון יתר קטלני של תרופה אשר הביאה למותו תוך זמן קצר ביותר בעודו בבית החולים.

בחור צעיר בשנות השלושים לחייו, מתוך בריאות שלמה, נתקף כאבי ראש עזים בשל דימום מוחי פתאומי. על אף שמצבו חייב התערבות כירורגית דחופה, הוא הושאר במיון שעות רבות ללא כל השגחה או מעקב כמתחייב. לאחר שבע שעות!!! ורק כאשר מצבו היה כבר בלתי הפיך - הובהל סוף סוף לחדר ניתוח - אך היה זה מאוחר מדי... כעבור 3 ימים נקבע מותו.

התובעת, בחורה צעירה עם עבר משפחתי של קרישיות יתר, טופלה באמצעות תרופה אסורה עבורה בשל סיפורה המשפחתי, מה שהוביל לתסחיף ריאתי אשר אף הוא לא אובחן בזמן עד שלבסוף גרם לנזק בלתי הפיך. התובעת נותרה עם נכות מלאה לצמיתות.

היעדר הפניית התובע לניתוח שמטרתו שימור הראייה, על אף מחלתו הידועה אשר סופה ידוע מראש - עיוורון - הוביל כצפוי לעיוורון מוחלט של התובע בשתי עיניו.

התובעת, בחורה צעירה אשר עברה ניתוח פשוט ושגרתי להוצאת כיס המרה, נותרה כשהיא סובלת מנזקים חמורים לצמיתות, זאת לאחר שבמהלך הניתוח פגע המנתח בצינור המרה וגרם לניקובו. בשל כך החלה היא לסבול מדלקת שמקורה בדליפת נוזלי המרה לבטן. אלא שבכך לא הסתיימו צרותיה של התובעת, שכן הדליפה והדלקת לא אובחנו בזמן על אף כל הסימנים לכך ומשכך מובן שגם לא טופלו כנדרש... בשל הסיבוכים שאירעו נדרשה היא לעבור כריתה חלקית של הכבד.

היעדר אבחון של פריקת מרפק על אף שבצילום רנטגן נראית הפריקה בצורה ברורה, הוביל להותרת הקטינה עם נכות תפקודית של ידה הדומיננטית.

המנוחה, אשר במשך שנים נצפו בבדיקות דם שגרתיות שביצעה ערכים גבוהים של כדוריות דם אדומות והיוו סימן למחלה המטולוגית, עברה ניתוח אשר אסור היה לבצע בה בשל מחלתה זו. לאחר הניתוח סבלה המנוחה מסיבוכים אשר היו צפויים בשל מחלתה (סיבוכים אשר בגינם אסור היה מלכתחילה לבצע בה את הניתוח) ובגינם היא נפטרה בהמשך...

המנוחה התקבלה לבית החולים של הנתבעת לשם ביצוע ניתוח אלקטיבי (ניתוח מבחינה, שאינו דחוף) אשר במהלכו חל סיבוך אשר לא זוהה בזמן, ואף משזוהה באיחור ניכר, גם אז טופל בצורה רשלנית אשר הביאה לפטירתה בייסורים.

המנוח, אשר התקבל לבית החולים של הנתבעת פעמיים עם סימנים המחשידים למחלת לב, שוחרר פעמיים לביתו מבלי שמוצה הטיפול בו. בסמוך לשחרורו השני לביתו נמצא הוא ללא רוח חיים בביתו.

המנוחה, אישה צעירה בלידתה השלישית, התקבלה לבית החולים של הנתבעת כאשר היא עם צירים אולם לא הייתה בלידה פעילה. בשל שרשרת מחדלים של הנתבעת בניהול הליך הלידה, נפטרה היולדת.

התובע, איש צעיר ובריא שנפל במדרגות ונחבל בראשו, פנה בעצמו לבדיקה במוקד רפואי של הנתבע. בשל שרשרת החלטות שגויות והתנהלות רשלנית של הנתבעים - עוכב פינויו לבית החולים, כאשר בינתיים מתפתח במוחו דימום אשר הוביל בסופו של דבר לקריסתו ולפגיעה מוחית קשה.

התובעת עברה כריתת שד בשל בלבול בין בדיקת הביופסיה שנעשתה לה (והייתה תקינה) לבדיקת ביופסיה של מטופלת אחרת (אשר הייתה פתולוגית).

ממצא אשר הודגם בבדיקת הדמייה שעברה התובעת לא פוענח כנדרש והסרטן בשחלות ממנה סבלה התובעת לא אובחן אלא באיחור ניכר של למעלה משנה, אז היה הגידול כבר מפושט עם גרורות רבות. בשלב הגילוי, בניגוד לשנה קודם לכן, מדובר היה כבר במצב כרוני נטול מרפא בעל סיכויי הישרדות נמוכים ביותר.

התובעת, אישה צעירה ובריאה, לא הופנתה לבדיקות נדרשות לאור היותה בקבוצת סיכון לחלות בסרטן השחלות. יתרה מכך, גם האיבחון של מחלת הסרטן אצל התובעת, משהחל להתפתח, היה באיחור ניכר.

בגופו של המנוח קיננה מחלת הסרטן (לימפומה) והיא אובחנה רק באיחור של כעשר שנים (!) מהרגע בו ניתן וצריך היה לגלותה. במועד הגילוי היה הגידול הסרטני כבר אלים ומפושט וכן עמיד לטיפול.

המנוח, בחור צעיר בשנות העשרים לחייו, הופנה למיון בשל חום גבוה ושלשולים. במיון לא נערכה לו בדיקת גופנית כנדרש וכן צילום חזה שבוצע לו פוענח בצורה רשלנית. הוא שוחרר לביתו כלעומת שבא. מספר ימים לאחר מכן מצא את מותו בשל דלקת ריאות להובילה לקריסתו.

המנוחה, אישה צעירה בשנות ה-40 לחייה, נותרה במצב וגטטיבי (צמח) במשך כשנתיים עד שלבסוף נפטרה, וכל זאת לאור אי הנשמתה במסגרת בית החולים במעבר בין מחלקות.

המנוחה, ילדה קטנה אשר איבדה את הכרתה במהלך מסיבת יום הולדת, הופנתה לבית החולים של הנתבעת באמבולנס. לאחר בדיקה חפוזה בחדר המיון, שוחררה הילדה לביתה מבלי שנערך בירור בעניינה. ארבעה ימים לאחר מכן היא נפטרה בביתה.

התובעת, ילדה קטנה, הופנתה לבית החולים של הנתבעת לאחר שהכניסה גוף זר לאוזנה וזאת לשם הוצאתו. במהלך הניתוח להוצאת הגוף הזר, הוצאו בשגגה, בנוסף לגוף הזר, גם עצמות השמע (!!!).

18 שעות בלבד לאחר שעברה המטופלת ניתוח אצל הנתבעת, שוחררה היא לביתה בצורה רשלנית מבלי כל התייחסות לבעיות מהן סובלת ומבלי שנבדקה כנדרש על ידי רופא. בביתה, באופן לא מפתיע כלל, החלה היא לדמם בצורה מאסיבית, ועד שהובהלה בחזרה לבית החולים סבלה היא כבר מאיבוד נפח דם רב אשר הוביל לפגיעה קשה במוחה ולפטירתה לאחר מספר ימים.

התובע, ילוד בן יומו, נותר כשהוא סובל מנזק מוחי חמור לאחר שהצוות הרפואי כשל מלאבחן את הבעיה הריאתית ממנה סבל ואשר הובילה לפנאומותורקס ("חזה אוויר").

התובעת, אישה צעירה, נותרה כשהיא סובל מנזקים נוירולוגיים משמעותיים עקב מתן שילוב אסור של תרופות.

המנוח, אדם צעיר, נותר כשהוא סובל מנזק מוחי חמור לאחר שלא קיבל את הטיפול הרפואי הנדרש בחדר המיון, וזאת על אף מצבו הרפואי החמור אשר חייב טיפול מיידי בו. הוא נפטר בחלוף חצי שנה בה שהה במצב וגטטיבי ("צמח").

בימים אלו ניתן בתיק של משרדנו פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי בלוד, אשר קבע כי שירותי בריאות כללית תשלם ליילוד ולהוריו סכום של למעלה מארבעה מיליון שקלים, וזאת לאחר שהוכח בבית המשפט כי היילוד והוריו שוחררו לביתם מבלי שניתנו להורים (בלידתם הראשונה) הסברים מספקים בדבר הנקת התינוק ומבלי שהצוות הרפואי וידא כי נושא ההנקה הוטמע כהלכה בקרב ההורים. כך אירע שהיילוד לא הוזן כהלכה משך שעות רבות עד שלבסוף סבל מהיפוגליקמיה חמורה שגרמה לנזק מוחי נרחב. היילוד סובל ממאה אחוזי נכות לצמיתות.

התובעת, מתמודדת נפש, נהגה באלימות כלפי אחות במחלקה בה הייתה מאושפזת ועל כן נקשרה בארבעת גפיה למשך 24 ימים רצופים, בחדר מבודד כשהיא מנותקת מהעולם.

סרטן הריאות אשר קינן בגופו של המנוח אובחן באיחור ניכר של כשלוש שנים ורק לאחר שכבר היה אלים ומפושט. חצי שנה לאחר האבחון נפטר המנוח.

המנוח, אדם צעיר, נפטר בביתו בשל אוטם לבבי נרחב, שעות ספורות לאחר ששוחרר מבית החולים של הנתבעת, שם עבר ניתוח לכריתה חלקית של הכליה.

פיענוח רשלני של סקירת מערכות אשר בוצעה לאם היילודה בשלב מתקדם של ההריון, הוביל להחמצה של מום לבבי חמור.

במשך ארבעה ימים פנה קטין (באמצעות הוריו) לבית החולים של הנתבעת עם תסמינים אופייניים לתסביב אשך, אולם פעם אחר פעם הושב לביתו עם אבחנה של דלקת. רק לאחר ארבעה ימים בוצעה האבחנה הנכונה, אלא שאז היה זה כבר מאוחר מדי והאשך, אשר כבר היה נמקי, נכרת.

התובע הגיע לניתוח פשוט ושגרתי לתיקון בקע מפשעתי קטן וכבר באותו היום עתיד היה להשתחרר הביתה. אלא שהניתוח בוצע בפזיזות ובחוסר זהירות, ובמהלכו לא הבחין המנתח כי פגע בכיס השתן. הקרע בכיס גרם לדימום ודליפת שתן לתוך חלל הבטן.

עקב דליפת השתן (נוזל חומצי) לתוך חלל הבטן, נפגעו הרקמות פגיעה הרסנית ובאיבריו הפנימיים של התובע נוצרו פיסטולות (חורים). התובע עבר סבל בל יתואר. הוא נזקק לניתוחים חוזרים רבים, ובהמשך פיתח אי ספיקת כליות סופנית בעטיה נזקק לטיפולים בהמודיאליזה. לאחר כארבע שנים של סבל מתמשך, אשפוזים ארוכים, ניתוחים חוזרים, פעולות פולשניות רבות, הוא נפטר מקריסת מערכות...

המנוחה טופלה במשך שנים רבות על ידי רופאה פסיכיאטרית אשר ללא כל סיבה מוצדקת או הגיון רפואי, הורתה לה ליטול כדורים רבים אשר כל אחד מהם לבדו, ובוודאי שילובם יחדיו, עלול לגרום לדום לב פתאומי. הנתבעת לא טרחה לבחון את האפשרות לצמצם את כמות או מינון התרופות. יתרה מכך, היא אף לא טרחה לשלוח את המנוחה לביצוע בדיקות מעקב פשוטות (אק"ג) אשר בכוחן לאתר מבעוד מועד את הסכנה ללקות בדום לב פתאומי...

התובעת התקבלה לחדר הלידה ללידתה הראשונה. לאחר מספר שעות, ובניגוד מוחלט לפרוטוקול, החל הרופא להפעיל לחיצות מסיביות על בטנה של היולדת - פעולה המכונה "קריסטלר". לחיצות אלו נעשו תוך הפעלת כוח פיזי רב ביותר על בטנה של היולדת וגרמו לה לקרעים חמורים. הוסיפה הנתבעת חטא על פשע, כשבסיום הלידה לא טרחה לבדוק את היולדת כראוי וממדי הקרע לא אובחנו... התובעת נותרה כשהיא סובלת מנזקים כירורגיים ופסיכיאטריים חמורים שמשפיעים על אורח חייה בצורה ניכרת.

אם התובע התקבלה לבית החולים של הנתבעת ללידה בשבוע ה-40 להריונה. הלידה נמשכה זמן רב והייתה מנוטרת על ידי מוניטור. במשך זמן רב נצפו במוניטור האטות בדופק העוברי אשר לא זכו לכל התייחסות מצד הצוות הרפואי. רק באיחור ניכר, ולאחר שהתובע כבר סבל מתשניק ממושך אשר גרם לנזק מוחי משמעותי, הוחלט על יילודו. ואולם, היה זה כבר מאוחר מדי, שכן מוחו של התובע נפגע בצורה קשה ביותר והוא סובל משיתוק מוחי לצמיתות.

התובעת עברה הליך של הפסקת הריון בשל בעייה בהתקדמות ההריון. ההליך בוצע בצורה רשלנית כאשר ברחמה של התובעת נותרו שאריות שלייה. לאחר כשבועיים שבה התובעת לבית החולים עם דימום נרתיקי וחום. לתובעת בוצעה גרידא מסוכנת במקום היסטרוסקופיה פשוטה והיא שוחררה לביתה. ואולם, גם הפעם לא הוצאו כל חלקי השלייה!!! בשל התנהלותה הרשלנית של הנתבעת, נפגע רחמה של התובעת בצורה קשה כשהיא סובלת מתסמונת אשרמן בדרגה הקשה ביותר. התובעת פיתחה עקרות לצמיתות.