תביעה זו שהוגשה על ידי משרדנו עניינה במעשי הנתבעת ומחדליה, שבגינם נפטר אדם צעיר בשנות החמישים לחייו לאחר שלא נבדק ולא טופל על אף הידרדרות מתמשכת במצבו.

המנוח התמודד שנים עם מחלת נפש דו קוטבית. בשל התקפים הוא אושפז מספר פעמים בכפייה אצל הנתבעת. באשפוזו האחרון אצל הנתבעת, לאחר שלושה ימי אשפוז, חלה החמרה במצבו. נצפו ירידות במצב ההכרה ובלחץ הדם והדופק היה מהיר. הצוות הרפואי של הנתבעת הבין כי מצבו של המנוח הוחמר, אולם לא ניתנה כל הנחיה לשינוי בתוכנית הטיפולית ואף לא נעשה כל ניסיון להבין את סיבת ההידרדרות. כך, בין היתר, לא בוצע תרשים אק"ג ולא נערכו בדיקות דם. כן ניתנו הנחיות לביצוע מעקב צמוד אחר הסימנים החיוניים אולם אלו לא בוצעו בפועל.

בבוקר יום המחרת נצפה המנוח כשהוא מתנשם בכבדות ומחוסר הכרה... בבדיקה לא נמושו דופק או נשימה - משמע שהמנוח היה במצב של מוות קליני... המנוח עבר הליך החייאה ופונה בנט"ן לבית חולים של הנתבעת לשם המשך בירור וטיפול.

לחדר המיון בבית החולים הגיע המנוח כשהוא מורדם ומונשם, במצב של שוק מתקדם ותפקוד קרדיאלי ירוד ביותר. הטיפול שניתן לו במיון לא תאם את מצבו הקליני הקשה. כך, לדוגמא, לא הועבר המנוח ליחידה לטיפול נמרץ, דבר המחויב לפי הנהלים והסטנדרטים המקובלים, שם היה משלים את הבירור הנדרש לאור מצבו.

למרות נתוניו של המנוח ומצבו המדורדר לא הייתה כל התייחסות לאפשרות שמקור הבעיה הוא לבבי. לא הוזמן ייעוץ קרדיולוגי, לא בוצעה בדיקת אקו לב, לא נבחנה האפשרות כי מדובר בהלם קרדיוגני ולא נשקל ביצוע צנתור לב, זאת על אף הממצאים המובהקים המעידים על פגיעה לבבית חמורה.

לאחר שעות של התעלמות מתמשכת ובוטה ממצבו הלבבי, נפטר המנוח.