תביעה זו אשר הוגשה על ידי משרדנו בימים אלו עניינה ברשלנות הנתבעת ומחדליה, אשר בגינם נפטרה המנוחה ארבעה ימים לאחר ששוחררה לביתה ברשלנות מבלי מתן כל התייחסות לבעיות ממנה סבלה לאחר ניתוח שעברה.

המנוחה, אישה צעירה ובריאה, התאשפזה לביצוע ניתוח לכריתת שקדים עקב דלקות שקדים חוזרות. הניתוח בוצע בשיטה "חמה" - ע"י שימוש במכשיר חשמלי החותך בעזרת חום. שיטה זו מאופיינת ברמת סיכון גבוהה יותר לפרץ דימום פתאומי, גם ימים לאחר הניתוח, ומשכך מחייבת זהירות מוגברת ותשומת לב לכל דימום.

כבר בחדר ההתאוששות בסמוך לניתוח, בעקבות שיעול, הופיע פרץ דם משמעותי, אשר פסק מעצמו בהמשך. המנוחה הונחתה שלא להשתעל... (!) מובן כי "הנחיה" זו הינה לא פחות ממגוכחת שכן לא הייתה למנוחה דרך אמיתית לשלוט בכך. במהלך שהותה במחלקה המנוחה המשיכה להשתעל. למרבה הצער תחינותיה החוזרות לטיפול בשיעול זכו להתעלמות מוחלטת!

לאחר 18 שעות בלבד מהניתוח, המנוחה כבר שוחררה לביתה בחיפזון, כשהיא מצוידת במכתב השחרור שנכתב ערב קודם לכן!!! כל זאת מבלי שאפילו נבדקה ע"י רופא כלשהו טרם שחרורה.

ביום שלמחרת שחרורה, בעודה בביתה, החלה "לפתע" לדמם בצורה מאסיבית בעקבות פרץ שיעול. המנוחה הובהלה לבית החולים ע"י אמבולנס, אך בשל החנק והעובדה שאיבדה נפח דם רב, היא נותרה עם פגיעה מוחית קשה. מותה נקבע ארבעה ימים לאחר מכן.

הכתובת הייתה על הקיר. ניתן היה למנוע את מותה של המנוחה לו היו מזהים מיד לאחר הניתוח את מקור הדימום, אילו היו נוקטים צעדים למזעור השיעול, ובוודאי אילו היו משאירים אותה במעקב בבית החולים. אם היה מתגלה מקור הדימום בבית החולים הוא היה מטופל מידית, וחייה היו ניצלים.