

הגשת תביעה - נזק חמור לצמיתות לאחר סיבוך מורכב במהלכו של ניתוח שגרתי ופשוט
26.3.24
תביעה זו עניינה ברשלנות הנתבעת ומחדליה, שבגינם נגרם לתובעת נזק חמור לצמיתות בשל סיבוך מורכב שאירע במהלך ניתוח שגרתי ופשוט, אלא שהסיבוך אובחן וטופל באיחור רב למדי.
התובעת עברה ניתוח שגרתי להוצאת כיס מרה, במהלכו פגע המנתח ברשלנותו בסעיף צינור המרה המנקז את האונה הימנית של הכבד. כבר במהלך הניתוח, פגיעה זו גרמה לדלף מרה לתוך חלל הבטן, אך המנתח לא זיהה זאת.
כצפוי, מהלך אחרי הניתוח לא היה תקין – שכן בגלל דליפת המרה התובעת פיתחה פריטוניטיס (דלקת) מרתית שהתבטאה בכאבים עזים, שלא הגיבו למשככי כאבים, אף לא נרקוטיים. ואולם, המנתח לא ראה לנכון לבדוק את התובעת ונמנע מלבצע בדיקות הדמיה נחוצות.
הקליניקה החריגה של התובעת כיוונה לדלף מרה מפגיעה ניתוחית. עם זאת, לא השכילו עובדי הנתבעת לבצע הדמייה ייעודית לדרכי המרה ומיהרו להעביר את התובעת לחדר ניתוח לשם ניתוח חקירה דחוף, במהלכו לא זיהו את הפגיעה.
בהמשך, כשבוצעה בדיקה ייעודית לדרכי המרה (ERCP), בה כצפוי הייתה עדות חד משמעית לניתוק של דרכי המרה באזור צינור המרה הפגוע - הבדיקה פוענחה בצורה רשלנית כתקינה... וכפועל יוצא נגרם עיכוב רב נוסף באבחון וטיפול בסיבוך הניתוחי.
רק לאחר שהתובעת מיוזמתה פנתה למומחה מבית חולים אחר, לראשונה אובחנה סיבת דלף המרה – וזאת כשנתיים לאחר הניתוח! בעקבות האבחון המאוחר נדרשה התובעת לעבור ניתוח בטן מורכב וכריתת מחצית הכבד שהייתה חסומה ונפגעה ללא תקנה.
כתוצאה מרשלנות הנתבעת, התובעת נדרשה לאשפוזים חוזרים, ניתוחים מיותרים וחוותה ועודנה חווה סבל פיזי ונפשי.
לו הנתבעת הייתה נוהגת כמתחייב - הפגיעה במהלך הניתוח לכריתת כיס מרה הייתה מאובחנת ומטופלת בניתוח הראשון ולכל המאוחר בימים הראשונים שלאחריו, המהלך המסובך והסיבוכים מסכני החיים היו נמנעים וניתוח כריתת מחצית הכבד היה מתייתר.