תביעה זו עניינה ברשלנות הנתבעת ומחדליה, שבגינם נפטר המנוח, בחור צעיר בשנות השלושים לחייו, לאחר שבמשך שעות רבות לא קיבל טיפול נדרש בחדר המיון על אף מצבו הקשה ביותר.

המנוח התמוטט בביתו לאחר שנתקף בכאבי ראש עזים ופונה לבית החולים הקרוב לביתו. הוא היה בהכרה מלאה, תקשר עם סובביו וסבל מכאבי ראש וחולשת פלג גוף שמאל. בהדמיית מוח שבוצעה בסמוך להגעתו הודגם דימום באונת המוח הימנית עם סימני הרניאציה (לחץ) וממצאים תואמים למום מולד בכלי דם מסוג AVM.

היקף הדימום והלחץ על רקמת המוח הבריאה חייבו טיפול נוירוכירורגי דחוף! לצורך כך תואמה העברתו הדחופה של המנוח לבית חולים אחר, בו מבוצע טיפול נוירוכירורגי. ואולם, התברר כי בית החולים הקולט לא נערך כלל לקליטת המנוח ותורן נוירוכירורגי לא היה זמין.

במשך שעות ביקשו מלוויו של המנוח לקדם את הטיפול, אלא שכל תחנוניהם לא עזרו. רופא המיון הסביר שאין בנמצא נוירוכירורג... ויתרה מכך - שאין מקום באף אחת מהיחידות לטיפול נמרץ ועל כן בלית ברירה המנוח נשאר בהמתנה במיון...

כעבור 3 וחצי שעות מקליטתו בוצעה בדיקת CT מוח חוזרת אשר הצביעה על החמרה משמעותית בלחץ על המוח ויצירת בצקת מוחית. במקביל המנוח הפך יותר ישנוני וחולשת צד שמאל החמירה. למרות כל זאת המנוח הושאר במיון ללא כל השגחה ומעקב..! הוא אפילו לא חובר למוניטור, בשום שלב לא בוצעה בדיקה נוירולוגית ובוודאי שלא בפרקי זמן קצובים, כנדרש במטופל עם דימום מוחי וסכנת הידרדרות.

לאור ההזנחה המתמשכת מצבו של המנוח הלך והידרדר לאורך השעות שבהן שכב עזוב לגורלו. כעבור 5 שעות וחצי מרגע קליטתו הבחין רופא המיון בהחמרת מצבו של המנוח, שהפסיק לתקשר והתקשה לנשום. המנוח הונשם ורק בשלב הזה הועבר לחדר ניתוח.

למרות שכבר בקבלתו היה המנוח במצב שחייב ניתוח מיידי... הניתוח "הדחוף" החל באיחור ניכר - שבע שעות מאז הגעתו לבית החולים (!), 3 וחצי שעות מאז בדיקת ה-CT החוזרת שהראתה החמרה (!), ושעתיים וחצי אחרי שדווח על החמרה ע"י רופא המיון (!).

בניתוח, שארך כ-5 שעות, ניקזו את הדימום המוחי, אבל שעות של הזנחה וחדלון נתנו את אותותיהם – הפגיעה המוחית הייתה כבר ללא תקנה.

כעבור 3 ימים כונסה ועדה לקביעת מוות מוחי שקבעה את מותו של המנוח. משפחתו ההמומה והכואבת הסכימה באצילותה לתרום את איבריו.