תביעה זו עניינה ברשלנות בית החולים ומחדליו, שבגינם נותרה נערה צעירה בשנות העשרה לחייה עם נזק מוחי בלתי הפיך לצמיתות, לאחר שאינטובציה שגרתית שהייתה אמורה להתבצע בהצלחה הפכה לאירוע קטסטרופלי.

הנערה, אושפזה בשל סיבוך זיהומי לאחר ניתוח אורתופדי. במהלך האשפוז התפתח מצב נשימתי שחייב הנשמה מלאכותית.

מראש היה ידוע שלנערה ישנן מגבלות אנטומיות שעלולות להקשות על הכנסת צינור הנשמה וכמו כן הייתה אזהרה מתועדות בתיקה הרפואי על ידי מרדים בדבר "דרכי אוויר קשות". אלא שבמקום להיערך כנדרש - לא נעשה דבר. למרות הידיעה המוקדמת והאזהרה הכתובה, ולמרות שלא היה מדובר במצב חירום - לא נערך דיון מוקדם לקראת ההנשמה, לא הוזמנו מומחים בכירים להיות נוכחים במקום, ולא הוכן ציוד מתאים למקרה של אינטובציה קשה.

ניסיון האינטובציה החל בלילה על ידי רופאה תורנית צעירה, ללא נוכחות מומחים. הרופאה תיעדה בעצמה את הקשיים. למרות זאת, התורנית המשיכה בניסיונות אינטובציה חוזרים ונשנים שכשלו פעם אחר פעם. הניסיונות הכושלים גרמו לטראומה ודימום בדרכי הנשימה, והחמירו עוד יותר את המצב: הדופק של הנערה ירד בצורה חדה, לחצי הדם צנחו והיא נזקקה להחייאה מלאה כולל עיסוי לב חיצוני.

רק לאחר חצי שעה של החייאה, במהלכה לחצי הדם היו נמוכים ביותר או בלתי מדידים, הגיעה מרדימה בכירה שהצליחה להכניס צינור הנשמה ולהנשים את הנערה.

לדאבון הלב, היה כבר מאוחר מדי. חצי השעה של חוסר חמצן גרמה לנזק מוחי אנוקסי חמור ובלתי הפיך. בבדיקות ההדמיה שנערכו לאחר האירוע הודגם נזק נרחב במוח.

הנערה נותרה עם נכות של 100% - היא אינה מתקשרת, נושמת באמצעות טרכאוסטומיה, סיעודית ותלויה באופן מלא בזולת.

לו הייתה נעשית היערכות מתאימה, לו היו מזמינים מומחים בכירים מבעוד מועד, ולו היה ציוד מתאים מוכן מראש - האינטובציה הייתה מתבצעת בהצלחה והנזק המוחי הקשה לא היה נגרם כלל.

נערה שהגיעה לאשפוז ערה ומדברת, יצאה ממנו עם נזק מוחי צמית - רק בגלל שלא נערכו כנדרש למצב שהיה ידוע ומתועד מראש.