תביעה זו שהוגשה על ידי משרדנו עניינה במעשי הנתבעת ומחדליה, שבגינם אישה צעירה, בריאה ופעילה, נותרה עם נזקים גופניים ונפשיים לצמיתות.

לתובעת נמצא שרירן ברחם. רופאי הנתבעת הציגו בפניה אפשרות טיפול אחת ויחידה - כריתת רחם מלאה, זאת למרות שהיו קיימות חלופות טיפול לא ניתוחיות כגון טיפולים תרופתיים, או חלופות פחות חודרניות ומורכבות כגון כריתת השרירן בלבד.

התובעת סמכה על עובדי הנתבעת ועברה ניתוח לפרוסקופי לכריתת רחם. כשבועיים לאחר הניתוח פנתה התובעת למיון הנתבעת עקב כאבי בטן וחום. התברר כי בעקבות הניתוח התפתח סיבוך - המטומה מזוהמת גדולה באגן. הוחלט לנקזה.

הנקז הוחדר דרך העכוז - אזור שדרכו עוברים עצבים מרכזיים, ואשר החדרת נקז דרכו הינה פעולה מסוכנת ביותר, המיועדת אך ורק למקרים חריגים שבהם אין אפשרות לנקז דרך הנרתיק או הבטן - מה שלא היה במקרה זה.

בזמן החדרת הנקז נפגע עצב מרכזי של הרגל. ואולם, למרות שהפגיעה בעצב זוהתה מיד במהלך הפעולה, המשיך הרופא להחדיר את הנקז במקום לשלוף אותו לאלתר. יעוץ נוירולוגי שנקרא למיטת התובעת הורה לשלוף את הנקז מיידית, אך הצוות הרפואי התעלם לחלוטין והותיר את הנקז במקומו ארבעה ימים נוספים, מה שהחמיר עוד יותר את הפגיעה.

כתוצאה מרשלנות הנתבעת נותרה התובעת עם נכות צמיתה משמעותית. היא סובלת מכאב סכיאטי כרוני ועז לאורך העכוז והרגל הימנית, כאב שאינו מאפשר תנוחת שינה תקינה ומתגבר בישיבה, בעמידה ובהליכה. מצבה גרם לפגיעה קשה בתפקודה הכללי והמקצועי, בחיי המשפחה ובאיכות חייה. בעקבות אירועי התביעה אובחנה כסובלת מפיברומיאלגיה, דיכאון וחרדה.

לו הנתבעת הייתה נוהגת כמתחייב - מבצעת בירור מלא לפני הניתוח, מציגה את כל חלופות הטיפול, ולאחר היווצרות הסיבוך מנקזת את ההמטומה בדרך הבטוחה - הפגיעה בעצב הסכיאטי לא הייתה מתרחשת. הניתוחים הנוספים היו מתייתרים ונזקי התובעת היו נמנעים.