תביעה זו עניינה ברשלנות הנתבעת ומחדליה, שבגינם נפטר המנוח, בחור צעיר בשנות הארבעים לחייו, לאחר שבמשך שעות רבות לא קיבל טיפול נדרש בחדר המיון על אף מצבו הקשה ביותר.

המנוח, אשר סבל מבחילות והקאות מרובות פונה לבית החולים של הנתבעת על ידי מד"א, כאשר הנחת העבודה שלהם, ובהמשך גם של בית החולים, הייתה שהוא סובל מהתייבשות. בדיקות דם אשר בוצעו למנוח הדגימו כי הוא אכן סובל מהתייבשות אלא שמסיבה לא ברורה או הגיונית, עם הגיעו לבית החולים הפסיקו לו את מתן הנוזלים (בהם החל מד"א עם פינויו) כך שבמשך זמן רב הוא לא קיבל כלל נוזלים! רק לאחר זמן רב תוקן המחדל אלא שהיה זה מעט מדי ומאוחר מדי...

קצב וכמות הנוזלים אשר החל המנוח לקבל הייתה מועטה ולא תאמה את מצבו של המנוח, אשר הלך והדרדר עם חלוף הזמן בו לא קיבל נוזלים במסגרת בית החולים. בשלב מסויים הוחלט לפנותו לבית חולים אחר, שם, לכאורה, יקבל טיפול טוב יותר. מדובר בהחלטה תמוהה בלשון המעטה, שכן במסגרת בית החולים של הנתבעת היו כל האמצעים הדרושים (והפשוטים!) להצלת חייו. 

אלא שאפילו אם אכן מדובר בהחלטה סבירה, הרי שהיא לא יצאה אל הפועל במהירות המתבקשת כך שללא כל הסבר או נימוק הוחלט פשוט להמתין עם הפינוי. גם בזמן ה"המתנה" לא קיבל המנוח נוזלים כנדרש כך שמצבו הלך והדרדר אל מול עיניהם הפקוחות של הצוות הרפואי. יתרה מכך, המנוח קיבל בזמן זה שתי תרופות אשר אסור היה לו לקבל במצבו!! תרופות אשר גם הן, בין היתר, הובילו למותו.

כאמור, בסופו של דבר, ובאיחור ניכר, יצא המנוח באמצעות אמבולנס לבית חולים אחר של הנתבעת, אלא שבאמצע הדרך קרס המנוח ופעולות החייאה (שאף הן לא נעשו כראוי) לא הצליחו להצילו. מותו נקבע בעודו באמבולנס...